אדם אינו מטמא, עד שתצא נפשו. ואפלו מגיד, ואפלו גוסס. זוקק ליבום ופוטר מן היבום, מאכיל בתרומה ופוסל בתרומה. וכן בהמה וחיה אינן מטמאין, עד שתצא נפשם. התזו ראשיהם, אף על פי שמפרכסים, טמאים, כגון זנב של לטאה שהיא מפרכסת:
