משנה אהלות פרק ז משנה ב
כל שפועי אהלין, כאהלין. אהל שהוא שופע ויורד, וכלה עד כאצבע, טמאה באהל, כלים שתחת השפוע, טמאים. טמאה תחת השפוע, כלים שבאהל, טמאין. טמאה מתוכו, הנוגע בו מתוכו, טמא טמאת שבעה. ומאחוריו, טמא טמאת ערב. טמאה מאחוריו, הנוגע בו מאחוריו, טמא טמאת שבעה. מתוכו, טמא טמאת ערב. כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו, הנוגע בו, בין מתוכו בין מאחוריו, טמא טמאת ערב. מקצתו מרדד על הארץ, טמאה תחתיו או על גביו, טמאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת. אהל שהוא נטוי בעליה, מקצתו מרדד על הארבה שבין בית לעליה, רבי יוסי אומר, מציל. רבי שמעון אומר, אינו מציל, עד שיהא נטוי כנטית האהל:
