משנה בבא מציעא פרק ב משנה י
מצאה ברפת, אינו חיב בה. ברשות הרבים, חיב בה. ואם היתה בית הקברות, לא יטמא לה. אם אמר לו אביו, הטמא, או שאמר לו, אל תחזיר, לא ישמע לו. פרק וטען, פרק וטען, אפלו ארבעה וחמשה פעמים, חיב, שנאמר (שמות כג) עזב תעזב. הלך וישב לו ואמר, הואיל ועליך מצוה, אם רצונך לפרק פרק, פטור, שנאמר, עמו. אם היה זקן או חולה, חיב. מצוה מן התורה לפרק, אבל לא לטען. רבי שמעון אומר, אף לטען. רבי יוסי הגלילי אומר, אם היה עליו יתר על משאו, אין זקוק לו, שנאמר, תחת משאו, משאוי שיכול לעמד בו:
