משנה בבא קמא פרק ו משנה ד
השולח את הבערה ביד חרש, שוטה וקטן, פטור בדיני אדם וחיב בדיני שמים. שלח ביד פקח, הפקח חיב. אחד הביא את האור, ואחד הביא את העצים, המביא את העצים חיב. אחד הביא את העצים, ואחד הביא את האור, המביא את האור חיב. בא אחר ולבה, המלבה חיב. לבתה הרוח, כלן פטורין. השולח את הבערה ואכלה עצים, או אבנים, או עפר, חיב, שנאמר (שמות כב) כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה, שלם ישלם המבעיר את הבערה. עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות, או דרך הרבים, או נהר, פטור. המדליק בתוך שלו, עד כמה תעבר הדלקה. רבי אלעזר בן עזריה אומר, רואין אותו כאלו הוא באמצע בית כור. רבי אליעזר אומר, שש עשרה אמות, כדרך רשות הרבים. רבי עקיבא אומר, חמשים אמה. רבי שמעון אומר, שלם ישלם המבעיר את הבערה (שמות כב), הכל לפי הדלקה:
