משנה בבא קמא פרק ח משנה א
החובל בחברו חיב עליו משום חמשה דברים, בנזק, בצער, ברפוי, בשבת, ובבשת. בנזק כיצד. סמא את עינו, קטע את ידו, שבר את רגלו, רואין אותו כאלו הוא עבד נמכר בשוק ושמין כמה היה יפה וכמה הוא יפה. צער, כואו בשפוד או במסמר, ואפלו על צפרנו, מקום שאינו עושה חבורה, אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה לטל להיות מצטער כך. רפוי, הכהו חיב לרפאתו. עלו בו צמחים, אם מחמת המכה, חיב. שלא מחמת המכה, פטור. חיתה ונסתרה, חיתה ונסתרה, חיב לרפאתו. חיתה כל צרכה, אינו חיב לרפאתו. שבת, רואין אותו כאלו הוא שומר קשואין, שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו. בשת, הכל לפי המביש והמתביש. המביש את הערם, המביש את הסומא, והמביש את הישן, חיב. וישן שביש, פטור. נפל מן הגג, והזיק וביש, חיב על הנזק ופטור על הבשת, שנאמר (דברים כה) ושלחה ידה והחזיקה במבשיו, אינו חיב על הבשת עד שיהא מתכון:
