זה הכלל, כל השוחט והמקבל והמהלך והזורק, לאכל דבר שדרכו לאכל, להקטיר דבר שדרכו להקטיר, חוץ למקומו, פסול ואין בו כרת. חוץ לזמנו, פגול וחיבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו:
