טמא שאכל, בין קדש טמא ובין קדש טהור, חיב. רבי יוסי הגלילי אומר, טמא שאכל טהור, חיב. וטמא שאכל טמא, פטור, שלא אכל אלא דבר טמא. אמרו לו, אף טמא שאכל טהור, כיון שנגע בו, טמאהו. וטהור שאכל טמא, פטור, שאינו חיב אלא על טמאת הגוף:
