בארבעה פרקים אלו משחיטין את הטבח בעל כרחו. אפלו שור שוה אלף דינרין ואין לו ללוקח אלא דינר, כופין אותו לשחט, לפיכך, אם מת, מת ללוקח. אבל בשאר ימות השנה, אינו כן. לפיכך, אם מת, מת למוכר:
