משנה טהרות פרק א משנה ד
ובבהמה, העור והרטב והקפה והאלל והעצמות והגידים והקרנים והטלפים, מצטרפין לטמא טמאת אכלין, אבל לא טמאת נבלות. כיוצא בו, השוחט בהמה טמאה לנכרי והיא מפרכסת, מטמאה טמאת אכלין, אבל לא טמאת נבלות, עד שתמות או עד שיתיז את ראשה. רבה לטמא טמאת אכלין, ממה שרבה לטמא טמאת נבלות:
