משנה טהרות פרק ח משנה ו
כלל אמרו בטהרות, כל המיחד לאכל אדם, טמא, עד שיפסל מאכל הכלב. וכל שאינו מיחד לאכל אדם, טהור, עד שייחדנו לאדם. כיצד. גוזל שנפל לגת וחשב עליו להעלותו לנכרי, טמא. לכלב, טהור. רבי יוחנן בן נורי מטמא. חשב עליו חרש, שוטה וקטן, טהור. אם העלהו, טמא, שיש להן מעשה ואין להן מחשבה:
