משנה כלים פרק ב משנה ז
הטמאין שבכלי חרס, טבלה שיש לה לזבז, ומחתה שלמה, וטבלה שהיא מלאה קערות. נטמאת אחת מהם בשרץ, לא נטמאו כלם. אם יש לה לזבז עודף, נטמאה אחת מהם, נטמאו כלן. וכן בית תבלין של חרס, וקלמרים המתאמות. ובית תבלין של עץ, שנטמא אחד במשקה, לא נטמא חברו. רבי יוחנן בן נורי אומר, חולקין את עביו. המשמש לטמא, טמא. המשמש לטהור, טהור. אם יש לו לזבז עודף, נטמא אחד מהם, נטמא חברו:
