אין לוקחין בתים, עבדים ובהמה, אלא לצרך המועד, או לצרך המוכר, שאין לו מה יאכל. אין מפנין מבית לבית, אבל מפנה הוא לחצרו. אין מביאין כלים מבית האמן. ואם חושש להם, מפנן לחצר אחרת:
