משנה מכות פרק ב משנה ו
רבי יוסי בר יהודה אומר, בתחלה, אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט, ובית דין שולחין ומביאין אותו משם. מי שנתחיב מיתה בבית דין, הרגוהו. ושלא נתחיב מיתה, פטרוהו. מי שנתחיב גלות, מחזירין אותו למקומו, שנאמר (במדבר לה) והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו וגו'. אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרבה בבגדים ואחד שעבר ממשיחתו, מחזירין את הרוצח. רבי יהודה אומר, אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח. לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. משנגמר דינו מת כהן גדול, הרי זה אינו גולה. אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו אחר תחתיו, ולאחר מכן נגמר דינו, חוזר במיתתו של שני:
