משנה מנחות פרק ז משנה ו
מנין לאומר הרי עלי תודה, לא יביא אלא מן החלין, שנאמר (דברים טז), וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר, והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים. אם כן, למה נאמר צאן ובקר. אלא להקיש כל הבא מן הבקר ומן הצאן לפסח, מה הפסח, שהוא בא בחובה, אינו בא אלא מן החלין, אף כל דבר שהוא בא בחובה, לא יבא אלא מן החלין. לפיכך, האומר הרי עלי תודה, הרי עלי שלמים, הואיל והם באים חובה, לא יבאו אלא מן החלין. והנסכים בכל מקום לא יבאו אלא מן החלין:
