משנה סוטה פרק ט משנה ה
נפטרו זקני ירושלים והלכו להן. זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעל (שם), ואין המום פוסל בה, ומורידין אותה לנחל איתן. ואיתן כמשמעו, קשה. אף על פי שאינו איתן, כשר. ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה. ומקומה אסור מלזרע ומלעבד, ומתר לסרק שם פשתן ולנקר שם אבנים:
