בשלשה פרקים בשנה היו כל משמרות שוות באמורי הרגלים ובחלוק לחם הפנים. בעצרת אומרים לו, הילך מצה הילך חמץ. משמר שזמנו קבוע, הוא מקריב תמידין, נדרים ונדבות ושאר קרבנות צבור, ומקריב את הכל. יום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניה בין מלאחריה, היו כל המשמרות שוות בחלוק לחם הפנים:
