משנה עדויות פרק ה משנה ו
עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים. אמרו לו, עקביא, חזר בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל. אמר להן, מוטב לי להקרא שוטה כל ימי, ולא לעשות שעה אחת רשע לפני המקום, שלא יהיו אומרים, בשביל שררה חזר בו. הוא היה מטמא שער הפקדה ודם הירוק. וחכמים מטהרין. הוא היה מתיר שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו, וחכמים אוסרים. הוא היה אומר, אין משקין לא את הגירת ולא את שפחה המשחררת. וחכמים אומרים, משקין. אמרו לו, מעשה בכרכמית, שפחה משחררת שהיתה בירושלים, והשקוה שמעיה ואבטליון. אמר להם, דגמא השקוה. ונדוהו, ומת בנדויו, וסקלו בית דין את ארונו. אמר רבי יהודה, חס ושלום שעקביא נתנדה, שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל. ואת מי נדו, אליעזר בן חנוך, שפקפק בטהרת ידים. וכשמת, שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו. מלמד שכל המתנדה ומת בנדויו, סוקלין את ארונו:
