העיד רבי נחוניא בן גדגדא על החרשת שהשיאה אביה, שהיא יוצאה בגט. ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן, שהיא אוכלת בתרומה, ואם מתה, בעלה יורשה. ועל המריש הגזול שבנאו בבירה, שיתן את דמיו. ועל החטאת הגזולה שלא נודעה לרבים, שהיא מכפרת, מפני תקון המזבח:
