האחין השתפין שהיו אוכלין על שלחן אביהם וישנים בבתיהם, צריכין ערוב לכל אחד ואחד. לפיכך, אם שכח אחד מהם ולא ערב, מבטל את רשותו. אימתי, בזמן שמוליכין ערובן במקום אחר, אבל אם היה ערוב בא אצלן, או שאין עמהן דיורין בחצר, אינן צריכין לערב:
