הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל, היה חלוט לו, אחד הלוקח ואחד שנתן לו מתנה, שנאמר לצמיתות. בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש, שיהא חלוט לו. התקין הלל הזקן, שיהא חולש את מעותיו בלשכה, ויהא שובר את הדלת ונכנס. אימתי שירצה הלה, יבא ויטל את מעותיו:
