משנה פסחים פרק ו משנה ה
הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת, חיב עליו חטאת. ושאר כל הזבחים ששחטן לשום פסח, אם אינן ראויין, חיב. ואם ראויין הן, רבי אליעזר מחיב חטאת, ורבי יהושע פוטר. אמר רבי אליעזר, מה אם הפסח שהוא מתר לשמו, כששנה את שמו, חיב, זבחים שהן אסורין לשמן, כששנה את שמן, אינו דין שיהא חיב. אמר לו רבי יהושע, לא, אם אמרת בפסח, ששנהו לדבר אסור, תאמר בזבחים, ששנן לדבר המתר. אמר לו רבי אליעזר, אמורי צבור יוכיחו, שהן מתרין לשמן, והשוחט לשמן, חיב. אמר לו רבי יהושע, לא, אם אמרת באמורי צבור שיש להן קצבה, תאמר בפסח שאין לו קצבה. רבי מאיר אומר, אף השוחט לשם אמורי צבור, פטור:
