משנה תמיד פרק ו משנה ג
מי שזכה בקטרת, היה נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו. נתפזר ממנו לתוכו, נותנו לו בחפניו. ומלמדים אותו, הוי זהיר שמא תתחיל לפניך, שלא תכוה. התחיל מרדד ויוצא. לא היה המקטיר מקטיר עד שהממנה אומר לו, הקטר. אם היה כהן גדול, הממנה אומר, אישי כהן גדול, הקטר. פרשו העם, והקטיר והשתחוה ויצא:
