משנה תענית פרק ב משנה ג
ואלו הן, זכרונות, ושופרות, אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני (תהילים ק״כ:א׳), אשא עיני אל ההרים וגו' (שם קכא), ממעמקים קראתיך ה' (שם קל), תפלה לעני כי יעטף (שם קב). רבי יהודה אומר, לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות, אלא אומר תחתיהן, רעב כי יהיה בארץ (מלכים א ח׳, ל"ז), דבר כי יהיה וגו', אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות (ירמיה יד). ואומר חותמיהן:
