נתארסה בעודה קטנה איבדה מזונות מן האחין והארוס חייב במזונותיה: הגה וי"א דלא אבדה מזונות אלא כשתתארס משהיא נערה (כ"כ המ"מ פרק י"ט בשם ר"ח והרשב"א) וי"א דוקא שנתארסה מעצמה אבל נתארסה מדעת אחיה לא אבדה מזונות (טור בשם הרמ"ה):
