שולחן ערוך אבן העזר סימן קיג סעיף ב
עישור זה לפרנסת נדוניא אינו מתנאי כתובה לפיכך אפי' לפי תקנת חכמים הראשונים והאחרונים אינה נוטלת אלא הקרקע ויש לה לגבות עישור זה משכירות הקרקע (אם לא גבו היתומים עדיין) (טור) ומן הראוי ואם רצו האחים ליתן לה מעות כנגד עישור הקרקע נותנים: הגה ודוקא לגבות אינה נגבית רק ממקרקעי אבל כששמין הנכסים לידע העישור שמין אף מטלטלין ומגבינן לה העישור ממקרקעי ודוקא שנותנים לה עישור נכסים אבל כשנוכל לאמוד דעת האב נותנים לה לפי דעתו כפי מה שהיה נותן לה הן מטלטלי הן מקרקעי כך נותנים לה (הכל בטור) וי"א דאף כששמין אין שמין אלא בקרקע (כ"כ הב"י בשם המ"מ לדעת הרמב"ם) ואם היו כאן בעלי חובות והבנים אומרים לסלק אותן בקרקעות והבנות אומרות לסלק אותן במטלטלין כדי שישארו הקרקעות ליתומים ויטלו מהן עישור נכסים הדין עם הבנים (מרדכי פ' מציאת האשה בשם תשובת מוהר"ם) ונ"ל דה"ה לענין שטר חצי חלק זכר הנוהג בינינו שאין הבנות נוטלות חלק בקרקעות אם היו כאן בעלי חובות הרשות ביד הבנים לסלק אותן במטלטלין כדי שישארו להם הקרקעות ולא יהא לבנות חלק בהם כשאומדים דעת האב י"א דוקא למעוטי לעישור נכסים אבל לא להרבות עליהם (טור בשם הרא"ש) וי"א דאפילו להוסיף עליהם (טור בשם הגאונים) ואפילו אין כאן אלא מה שנתן לבתו הראשונה נותנים הכל לשנייה (טור בשם הראב"ד) וראוי לאומדו כפי הממון שהניח בשעת מותו (מהרי"ק שורש ע"ח וכן נ"ל):
