שולחן ערוך אבן העזר סימן ק סעיף ב
אין עיקר כתובתה ותוספות נגבים אלא מהזיבורי' ואינם נגבים מהשבח שהשביחו הנכסים לאחר מותו לא שנא השביחו יורשים לא שנא השביחו לקוחות ובאה לטרוף מהם ואינם נגבים אלא מהמוחזק אבל לא מהראוי: הגה האב שציוה לתת מתנה לבנו לאחר ב' או ג' שנים או שצוה שלא לתת לו חלק ירושתו רק אחר ב' או ג' שנים מקרי ראוי ואין אשת הבן גובאת כתובתה מזה (מהרי"ו סי' מ') י"א דאם מת יעקב בחיי ראובן בנו והניח אלמנה הניזונית מנכסיו אין אלמנת ראובן גובאת כתובתה מאותן נכסים הואיל והיו משועבדים לאלמנת אביו כשמת ראובן (מרדכי סוף נערה) ודוקא במקום שאין רשות ליורשיו לסלק האלמנה ממזונותיה אבל במקום שיכולין לסלק האלמנה אלמנת ראובן גובאת משם (ג"ז שם) שכר פעולה שלא היתה בידו מעולם מקרי ראוי (מרדכי יש נוחלין) היתה גניבה שלו ביד הגנב כשמת ואח"כ הוחזר הגניבה מקרי מוחזק (כך השיב מוהר"ם) ומלוה שחייבים לבעל הוי מוחזק וגובה ממנה אפי' היא על הכותי (וכל זה לא מיירי אלא בעיקר כתובה ותוספת אבל נדוניא ושאר צ"ב דינן כשאר חוב (כ"כ המ"מ פי"ז וב"י בשם נ"י והר"ן ורי"ו) וי"א דאפילו הכי אינם נגבים רק מן הזיבורית (הר"ן ריש הניזקין):
