שולחן ערוך חושן משפט סימן קנג סעיף א
דין הוצאת זיז ומרזב והעמדת סולם ונעיצת קורות. ובו כ סעיפים:המבקש להוציא זיז (פי' כעין נסר או ראש קורה הבולט מן העלייה ולחוץ) מכותלו על אויר חצר חבירו כל שהוא בעל החצר מעכב עליו שהרי מזיקו בראייה בעת שתולה בו ומשתמש בו: הגה וכל זמן שלא הסירו שהניחו בעל החצר מרצונו אין בעל הזיז משתמש בו מפני שמזיק לבעל החצר בראייה ובעל החצר משתמש בו (טור סעי"ד):
