שולחן ערוך חושן משפט סימן רנג סעיף כט
שכיב מרע שאמר נכסי לטוביה ומת ובא א' ששמו טוביה ואמר אני הוא נוטלן (ואפי' אם יש טוביה אחר שראוי להסתפק בו אין ממתינין לו) (טור) ואם הוחזק שמו רב טוביה אינו נוטלן ואם היה הש"מ גס בו וקורא אותו בשמו נוטלן באו שנים לתבוע וכל אחד מהם הוחזק שמו טוביה אם היה אחד מהם ת"ח ת"ח קודם (אא"כ ידוע שדעתו יותר קרובה על שכינו או קרובו ששמו כך) (טור) אין בהם ת"ח והיה אחד מהן שכן או קרוב הוא קודם היה אחד שכן ואחד קרוב שכן קודם שניהם קרובים או שניהם שכנים או שניהם ת"ח יעשו הדיינים כמו שיראה להם כל מי שדעתם נוטה שעל זה אמר נותנים לו וכן אם היו רבים (והאי שכן לא בשכן הדר אצלו אלא בשכן חבירו הרגיל אצלו במשא ובמתן (טור) והא דאומדין דעת הנותן היינו דוקא בנותן להם מתנה אבל אם אמר שחייב לטוביה ובאו שנים שוין יחלוקו ביחד דהא ליכא אומדנא מאחר שחייב להן (ר"ן פ' הכותב ):
