תלמוד ירושלמי בבא בתרא פרק ג הלכה י

משנה: לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין. לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה לחצר השותפין. בנה עלייה על גבי ביתו לא יפתחנה לחצר השותפין אלא אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו ובונה עלייה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו. לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח חלון כנגד חלון. היה קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון קטן עושה אותו גדול אחד עושה אותו שנים. הלכה: לא יפתח אדם חלונותיו כול׳. הכא את מר. פתח כנגד פתח מותר. והכא את מר. פתח כנגד פתח אסור. הן דתימר. מותר. במבוי. והן דתימר. אסור. בחצר השותפין. והתני. כשם שבני חצר יכולין למחות זה על ידי זה בחצר כך בני מבוי יכולין למחות זה על ידי זה במבוי. אמר רבי לא. כאן בשנתן רשות כאן בשלא נתן רשות. אמר רבי יוחנן. שנייא היא בגנות שניתנו לחפירה. אמר רבי נסה. וחרבות לא ניתנו להיבנות. אמר רבי יעקב בר אחא. תני תמן. הפותח חלון בכותל חצירו במעמד חבירו. (ד̇ אמות) [רבי אומר]. פוחת בשמאל נועל בימין. הגע עצמך שהיה עומד שם. יכיל מימר ליה. הוינא בעית לעי. היה מושיט לו צרורות. יכיל מימר ליה. מגחך הוינא באו גברא. היו חמשה פתחים זה לפנים מזה שיעור כולן כמלוא מקדח. ודא מסייעא למאן דמרין בנאי. חלון שהיא פתוחה לאיסטיב לא נעשית אלא להכניס את האורה. מכיון שאין לה חזקה אינה מביאה את הטומאה.