תלמוד ירושלמי בבא בתרא פרק ה הלכה ד

משנה: ארבע מדות במוכרים. מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו. רעות ונמצאו יפות המוכר יכול לחזור בו. רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אין אחד מהן יכול לחזור בו. שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית עצים שלזית ונמצאו שלשיקמה שלשיקמה ונמצאו שלזית יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהן יכולין לחזור בהן. המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה. אם היה פיקח שוכר את מקומן. הלוקח פישתן מחבירו הרי זה לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם היה במחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה. המוכר יין ושמן לחבירו והוקרו או שהוזלו אם עד שלא נתמלאת המידה למוכר משנתמלאת המידה ללוקח. ואם היה סרסור ביניהן נשברה החבית נשברה לסרסור. חייב להטיף לו שלש טיפין. הירכינה ומיצת הרי זה של מוכר. והחנווני אינו חייב להטיף לו שלש טיפין. רבי יהודה אומר לילי שבת עם חשיכה פטור. הלכה: ארבע מידות במוכרים כול׳. והיכי. אם בשהיתה המידה למוכר חזקה למוכר. אם היתה ללוקח חזקה ללוקח. רבי יהודה בשם שמואל רבי לא בשם רבי יהודה בריבי. כיני מתניתא. בשהיתה המידה לאדם אחר. תני. רבי יודה אומר. ולילי שבת עם חשיכה פטור מפני שהוא רשות. וחכמים אומרים. בין כך ובין כך חייב. מאי טעמא אמר רבי יודן. אם שכיר הוא בא בשכרו.