תלמוד ירושלמי בבא בתרא פרק ח הלכה ז

משנה: האומר זה בני נאמן זה אחי אינו נאמן ויטול עמו בחלקו. מת יחזרו נכסים למקומן. נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו. מי שמת ונמצא דייתיקי קשורה על יריכו הרי זו אינה כלום. זיכה בה לאחר בין מן היורשין בין שאין מן היורשין דבריו קיימין. הלכה: האומר. זה בני. נאמן כול׳. אם היו מוחזקין בו שהוא בנו ובשעת מיתתו אמר. אינו בני. ושאינו בנו אמר. בני. נאמן. היה עומד בצד המוכס ואמר. בני הוא. וחזר ואמר. עבדי הוא. נאמן. עבדי הוא. וחזר ואמר. בני הוא. אינו נאמן. אית תניי תני. נאמן. אמר רבי מנא. כגון אילין נפתאי דמשעבדין בבניהון יתיר. האומר. יינתנו נכסיי לפלוני. והוא כהן והיו שם עבדים. אף על פי שאמר. אי איפשי בהן. יאכלו עבדיו בתרומה. רבן שמעון בן גמליאל אומר. מכיון שאמר. אי איפשי בהן. זכו בהן היורשין. אמר רבי לא. בסתם חלוקין. מה נן קיימין. אם דבר בריא שרוצה בהן כל עמא מודו שיאכלו עבדיו בתרומה. ואם דבר בריא שאינו רוצה בהן כל עמא מודו שזכו בהן היורשין. אלא כי נן קיימין בסתם. ורבנין סברין. משעה ראשונה היה רוצה בהן ועכשיו חזר בו. רבן שמעון בן גמליאל אומר. מכיון שאמר. אי איפשי. זכו בהן היורשין. תני. רבי שמעון בן גמליאל אומר. דייתיקי מבטלת דייתיקי אין מתנה מבטלת מתנה. רבי אבא בר חנה. רבי יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין. כל שאילו יבריא ויחזור בדייתיקתו חוזר אף במתנתו. כההיא אחתיה דרבי חונייא כתבת ניכסה לרבי חונייא. צרכת וזבנת לבעלה. מן דדמכת אתא בעי מיעור עימיה. אמר ליה. ולמה לא תבעתינון בחייה. אמר ליה. לא בעית מעיקתה. אף על פי כן אפיק רבי אמי.