תלמוד ירושלמי בבא בתרא פרק י הלכה ד

משנה: כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו והשובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה ובלבד שיהא מכירה והבעל נותן את השכר. כותבין שטר ללווה אף על פי שאין המלוה עמו ואין כותבין למלוה עד שיהא הלווה עמו. והלווה נותן את השכר. כותבין שטר למוכר אף על פי שאין הלוקח עמו ואין כותבין ללוקח עד שיהא המוכר עמו. והלוקח נותן את השכר. אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין אלא מדעת שניהן. והחתן נותן את השכר. אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהן. והמקבל נותן את השכר. אין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהן ושניהן נותנין את השכר. רבן שמעון בן גמליאל אומר לשניהן כותבין שנים לזה בעצמו ולזה בעצמו. הלכה: כותבין גט לאיש כול׳. אמר רבי בא. צריך שיהא מכיר לשניהן. אמר רבי לא. צריך שיהא מכיר לאיש בגיטו ולאשה בשוברה. מתניתא פליגא על רבי בא. התקין רבן גמליאל הזקן שיכתוב. איש פלוני וכל שם שיש לו. אשה פלונית וכל שם שיש לה. מפני תיקון העולם. ואפילו כרבי [ ] לית היא פליגא. בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה.