תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ב הלכה ז
משנה: אמר את האבידה ולא אמר את סימניה הרי זה לא יתן. והרמאי אף על פי שאמר סימניה הרי זה לא יתן לו שנאמר עד דרוש אחיך אותו. עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי. הלכה: אמר את האבידה כול׳. אי זהו רמאי. עבד גרמיה מחזר מציאן. ועבד חדא רבה וטבה. היך הוא עביד רבה וטבא. חמי ליה בירייתא מחזר מציאן ומפקידין גביה והוא נסיב כולא ואזיל ליה. ואית דמרין. אזיל לכנישתא ושמע סימנין ואזל לכנישתא חורי ואמר סימנא ונסב ליה.
