תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ד הלכה ה

משנה: עד אימתי מותר להחזיר. בכרכין עד כדי שיראה לשולחני ובכפרין עד ערבי שבתות. אם היה מכירה אפילו לאחר שנים עשר חדש מקבלה ממנו ואין לו עליו אלא תרעומת. ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינה אלא נפש רעה. ההונייה ארבעה כסף. והטענה שתי כסף. וההודייה שוה פרוטה. חמש פרוטות הן ההודייה שוה פרוטה והאשה מתקדשת בשוה פרוטה. הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל. המוצא שוה פרוטה חייב להכריז. הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי. חמשה חומשין הן. האוכל תרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי והחלה והביכורים מוסיף חומש. הפודה נטע רבעי ומעשר שני שלו מוסיף חומש. הפודה את הקדישו מוסיף חומש. הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מוסיף חומש. הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו מוסיף חומש. הלכה: עד אימתי מותר להחזיר כול׳. חזקיה אמר. לצורפה בירושלם מצרפה כיפה. בא לחללה בגבולין מחללה ברעה. והתנינן. בורר היפה שבהן ומחללן עליה. ויבור הרעה ויעשה אותה [כייפה]. אמר. שנייא היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שיני. נותנה למעשר שיני ואינו חושש שאינה אלא נפש רעה. יעקב בר זבדי רבי יוחנן בשם רבי סימון. כל מעשר שיני שאין בקרנו שוה פרוטה אין מוסיף חומש. רבי יוחנן בשם רבי ינאי. כל מעשר שיני שאין בחומשו שוה פרוטה אין מוסיף חומש. אית מתניתא מסייעה לדין ואית מתניתא מסייעה לדין. דתני. ממעשרו. פרט לפחות משוה פרוטה. הדא אמרה. עד שיהא בקרנו שוה פרוטה. תניי חורן תני. ממעשרו חמישיתיו. פרט לפחות משוה פרוטה. הדא אמרה. עד שיהא בחומשו שוה פרוטה. אמר רבין בר ממל. מתניתא לא כהדן ולא כהדן. דתנינן. ה̇ פרוטות הן. ולא תנינן עד שיהא בקרנו שוה פרוטה. ותנינן ה̇ חומשין הן. ולא תנינן עד שיהא בחומשו שוה פרוטה.