תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ה הלכה ו

משנה: אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער. היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש ועל העביט של ענבים ועל המטען של זיתים ועל הביצין של יוצר ועל הסיד משישקע כבשנו. פוסק עמו על הזבל כל ימות השנה. רבי יוסי אומר אין פוסק על הזבל עד שיהא לו זבל באשפות. וחכמים מתירין. פוסק עמו כשער הגבוה. רבי יהודה אומר אף על פי שלא פסק עמו כשער הגבוה יכול הוא לומר תן לי כזה או תן לי את מעותיי. מלוה אדם את אריסיו חיטין בחיטין לזרע אבל לא לאכל שהיה רבן גמליאל מלוה את אריסיו חיטין ביוקר והוזלו או בזול והוקירו ונוטל מהן כשער הזול. לא שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו. הלכה: אין פוסקין על הפירות כול׳. מהו לפסוק בשער שלסירקי. רבי יוחנן אמר. פוסקין. ריש לקיש אמר. אין פוסקין. רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זירא. לא מסתברה דיודי ריש לקיש לרבי יוחנן בשער סירקי שלציפורין שאינה פוסקת. אמר רבי בון בר כהנא. ותמה אנא איך רבנן פליגי. בין פוסק לפירות בין פוסק למעות בין מלוה לפירות. אמר רבי ירמיה. במלוה איתפליגו. אבל (בפונדק) [בפיסוק] כל עמא מודו שאסור. אמר רבי יוסה. בפיסוק איתפלגון. אבל במלוה כל עמא מודו שמותר. דבי רבי ינאי אמרי. פוסקין על השחת. רבי יוסי בן חנינה אומר. אף על חלות דבש. רבי יוחנן אומר. כל העיירות הסמוכות לטיבריא כיון שיצא שער שלטיבריא פוסקין. היה הוא תחילה לקוצרין פוסק עמו על הגדיש כול׳. רב אמר. מחוסר מעשה אחד פוסק. מחוסר כמה מעשים אינו פוסק. רבי יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין. אפילו מחוסר כמה מעשים פוסק. והא מתניתא פליגא על רב. היה הוא תחילה לקוצרין כול׳. אבא בר זמינה יהב חד דינר לקפילה ונסב מיניה בשעה זלילה דכל שתא. ולא מודי רב. רבי חייה רובה הוה ליה כיתן. אתו חמרייא מיזבנה מיניה. אמר לון. לית בדעתי מזבנתה כדון אלא בפוריא. אמרו ליה. זבנה לן כדון מה דאת עתיד מיזבנתיה בפוריא. אתא שאל לרבי. אמר ליה. אסור. נפק קבעה במתניתא ותני כן. היה חייב לו מעות ובא ליטול ממנו בגורן ואמר לו. עשם עלי כשער שבשוק ואני אעלה לך כל י̇ב̇ חודש. אסור. דלא כאיסרו הבא לידו. אמר רב. מודי רבי חייה חביבי די לן יהבין ליה וקנה מכבר שרי. אגרא מן כבר וקנה בתר כן שרי. קנה מכבר אגרא בתר כן אסור. רבי לעזר יהב דינר לחד בר נש. אמר ליה. מה דהינון עבדין מיכן ועד חנוכה דידי [ודידך]. מתמן ולהלן לית לי עמך עסוק אין פחתין ואין יתרין דידך. בעה מיתן ליה בתר חנוכה ולא קביל. רבי לעזר חשש על קרוב לשכר ורחוק להפסד. ותני כן. קירוב שכר וריחוק הפסד זו מידת רשעים. קירוב הפסד וריחוק שכר זו מידת צדיקים. קרוב לזה ולזה רחוק לזה ולזה זו מידת כל אדם. רבי יצחק יהב דינרין לבר נש. בעא מיעבד ליה כהדא דרבי לעזר ולא קביל עילווי. כהנא יהב מ̇ דינרין לבר נש מיזבן ליה כיתן. יקרא כיתנא. אתא שאל לרב. אמר ליה. איזיל סב מיניה מ̇ כורין רברבין. ביקש רבי להתיר קליטו שלים ולא הניחו רבי ישמעאל בירבי יוסי. ואית דמרין. רבי ישמעאל בירבי יוסי ביקש להתיר ולא הניחו רבי. מאי קליטו שלים. בר נש דיהב לחבריה ק̇ דינרין. [אמר ליה. יבלי עשרים דינרין. אין פוחתין דידך ואין אותרון דידך. אבדו משל שניהם. אמר רבי חונה.] כגון אילין דיהבין עיבידתא לאילין דמפרשין לריסים מתרתין קסוסטבן או מג̇ קסוסטבן. אין זו רבית אלא הטרשא. רבי יוסה ורבי ל‍עזר בן עזריה שניהן א‍מרו דבר אחד. דתנינן תמן. היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך. ורבי אלעזר בן עזריה אוסר עד שיעמיק שלשה [או עד שיגביה שלשה] או עד שיתן על הסלע.