תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ח הלכה ט
משנה: המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית. היה קטן לא יעשנו גדול. גדול לא יעשנו קטן. אחד לא יעשנו שנים. שנים לא יעשנו אחד. לא יפחות מן החלונות ולא יוסיף עליהן אלא מדעת שניהן. הלכה: המשכיר בית לחבירו כול׳. ריש לקיש אמר. במעמידו על גביו. רבי יוחנן אמר. באומר לו. בית כזה אני משכיר לך. אלא המשכיר בית לחבירו וביקש למוכרו. אמר רבי אמי. לא [עלתה] על דעת שזה ימות ברעב. רבי זירא ורבי הילא תריהון מרין. מכל קנוי לו. אלא דו אמר ליה. שיבקיה. דשרי עד ימלא אנקלווסיס דידיה. אתא עובדא קומי רבי ניסי ולא קביל. מה פליג. אמרי. ברתיה הוות ממשכנה גבי חד רומי. [ולא הוה ליה למפרקה. והורה רבי אסי שימכור.] בגין כן הורי כרבי אימי.
