תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק א הלכה ב

משנה: כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו. הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו. נכסים של בני ברית ונכסים המיוחדים חוץ מרשות המיוחדת למזיק ורשות הניזק והמזיק בתשלומים. הלכה: כל שחבתי בשמירתו כול׳. תני רבי חייה. זה השור והבור. והאש לא תנה. אמר רבי ירמיה. האש להכשר נזקיו. אמר רבי יוסי. ואין כיני האש להכשר נזקיו מקבל עליו ההתרייה בדעת זו ולוקה. מאי כדון. האש להכשר נזקיו מקבל עליו נזק צער ריפוי שבת ובושת. הכשרתי במקצת נזקו כהכשר כל נזקו. זה הבור. דתני. חפר בור עשרה טפחים ובא אחר ועמק בו טפח האחרון חייב. רבי אומר. אחר האחרון למיתה ואחר הראשון לנזקין. אמר רבי יצחק. כיני מתניתא. אחר אחרון למיתה ואחר שניהן לנזקין. חפר בו עשרה טפחים ובא אחר וסיידו וכיירו שניהן חייבין. מפני שסיידו וכיירו יהא חייב. בשאמר לו. סוד את ה(בית) [בור] הזה וקנה אותו. דמר רבי אמי בשם רבי לעזר. שמירת נזקין כשמירת קניין. אמר רבי סימון. תיפתר בחופר בחולות. דתני. חפר זה עשרה וזה עשרה זה עשרים וזה עשרים זה מאה וזה מאה כולהן חייבין. כמה שיעורן להמית. עשרה טפחים. ולהזיק. כל שהוא. סומכוס אומר. לעומקו שלשה. לאורכו ורחבו ארבעה. רבי לעזר הקפר אומר. כמלואו שלנופל. ומהו מלואו שלנופל. אפילו תרנגול ואפילו גמל. פיסקא. נכסין שאין בהן מעילה. דתני. הנכסין הללו ניקנין עם נכסין שיש בהן מעילה. רב יהודה בשם שמואל. דרבי יוסי הגלילי היא. דתני. ומעלה מעל ביי. רבי יוסי הגלילי אומר. להביא קדשים קלין. בן עזאי אומר. להביא את השלמים. אבא יוסי בן דוסאי אומר. לא היה בן עזאי אומר אלא על הבכור בלבד. ומה ביניהון. מאן דמר שלמים כל שכן מעשר. ומאן דמר מעשר הא בכור לא. רבי שמעון אומר. אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלין. קדשים שחייב באחריותן קורא אני בהן בעמיתו וכיחש. ושאינו חייב באחריותן קורא אני בהן ביי וכיחש. רב הונא אמר. אחד קדשים כשירין ואחד קדשים פסולין. קדשים שחייב באחריותן אפילו הן ליי קורא אני בהן בעמיתו וכחש ושאינו חייב באחריותן קורא אני בהן ביי וכחש ולא בעמיתו וכחש. פיסקא. נכסים שהן שלבני ברית. פרט לשור שלישראל שנגח לשור שלנכרי. מנכסין המיוחדין. ולא מניכסי הפקר. חוץ מרשות המיוחדת למזיק שהוא פטור. נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק. אמר רבי ירמיה. אילו תנא. חוץ מרשות המיוחדת למזיק ושתק. הייתי אומר. אחד חצר שלשותפין ואחד חצר שאינה לשניהן חייבת. ולמה תנא. נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק. אלא זה שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר. אמר רבי יוסי. מכיון דתנא. חוץ מרשות המיוחדת למזיק. אין אנו יודעין שהן נוהגין ברשות הניזק והמזיק. ולמה תנא. נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק. אלא להוציא חצר שאינה שלשניהן. אית תניי תני חצר שלשותפין חייבת וחצר שאינה לשניהן פטורה. אית תניי תני. אפילו חצר שאינה לשניהם חייבת. מאן דמר חצר שלשותפין חייבת וחצר שאינה לשניהן פטורה. דכתיב מיטב שדהו. ומאן דמר. אפילו חצר שאינה לשניהן חייבת. דכתיב ובער בשדה אחר. מכל מקום. רבי יסא בשם רבי יוחנן. חצר השותפין חייבת. אמר רבי יסא. ואנא דאייתיתה מהדא דתני רבי הושעיה. ארבעה כללות היה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר בנזקין. כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק כגון פונדקי וחצר השותפין וכיוצא בהן. על השן ועל הרגל פטור. על הנגיחה והנגיפה והנשיכה והרביצה ועל הבעיטה והדחייה אם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלייה. לניזק ולא למזיק חייב בכל. למזיק ולא לניזק פטור מן הכל. והכל מודין בשאין רשות לא לזה ולא לזה כגון בקעה ורשות הרבים וכיוצא בה. על השן ועל הרגל פטור. על הנגיחה ועל הנגיפה והנשיכה והרביצה והבעיטה והדחייה תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלייה.