תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ב הלכה א

משנה: כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה. הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר. היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושיברה את הכלים משלם חצי נזק. דרסה על הכלי ושברתו ונפל על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק. הלכה: כיצד הרגל מועדת כול׳. ואין דרכה להתיז צרורות. אמר רבי אמי. בשהיה כלי נתון בידי אדם. אבל אם היה מונח ברשות הרבים הואיל וזה מונח ברשות וזו מהלכת ברשות פטור. רבה בר ממל אמר. בה שתי דרכים. אחת יש בה עשבים וצרורות ואחת אין בה עשבים וצרורות. הניחה את שאין בה עשבים וצרורות והילכה בזו שיש בה עשבים וצרורות אף על פי שהוא מונח ברשות הרבים פטור. רבי לעזר אומר. כל דבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו בו חכמים בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים לחצי כופר. מהו שתקבל העדאה בדבר שהוא חוץ לגופה. רבי זעירא אמר. מקבלת. רבי אילא אמר. אינה מקבלת. אמר רבי זעירא. מתניתה פליגא עלוי. שור שמתחכך בכותל ונפל על האדם והרגו חייב בכופר ופטור ממיתה. וכי יש כופר בתם. ואפילו כרבי אילא לית היא פליגא. ולמה פטור ממיתה. בשהועדה להיות מפלת את הכתלים. כשהפילה את הכותל לא היה אדם שם. אמר רבי לעזר. הטילה גללים משלם נזק שלם. דל כן מה אנן אמרין. צריך שיהא המקלוט בידו הדא דתימא. בשאין דרכה לכן. אבל בשדרכה לכן צריך שיהא המקלוט בידו. רבי הושעיה רבה ורבי יודן נשייא הוון יתבין. עאל רבי בא בר ממל ושאל. כישכשה בזנבה. כגון אילין פירדתא. מהו. ולא אמרין ליה כלום. בתר כן אמר ליה רבי הושעיה רבה. דל כן מה נן אמרין. צריך שיהא תופש בזנבה. הדא דתימר. בשאין דרכה לכן אבל בשדרכה לכן צריך שיהא תופש בזנבה. ומה פשיטא לון. בנזק שלם. ומה צריכה לון. בחצי נזק. פיסקא. דרסה על הכלי ושברתו רבי ירמיה בעי. דרסה על נוד מלא שמן. על הנוד משלם נזק שלם ועל השמן משלם חצי נזק. היתה טבלה מונחת וזכוכית עליה. דרסה על גבי הטבלה ונשתברו הזכוכית. על הטבלה משלם נזק שלם ועל הזכוכית משלם חצי נזק. היו שתי טבליות זו על גבי זו. דרסה על העליונה ונשתברה השנייה. על העליונה משלם נזק שלם ועל התחתונה חצי נזק היתה טבלה מונחת ברשות הרבים דרסה עליה והתיזה והלכה ונשתברה ברשות היחיד. אחר מי את מהלך אחר דריסתה או אחר שבירתה אין תימר. אדריסתה פטור. אשבירתה חייב.