תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ב הלכה ג

משנה: כיצד השן מועדת לוכל את הראוי לו. הבהמה מועדת לוכל פירות או ירקות. אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק. במה דברים אמורים. ברשות הניזק אבל ברשות הרבים פטור. ואם נהנית משלם מה שנהנית. הלכה: כיצד השן מועדת כול׳. ריש לקיש אמר. על הראשונה הושבה. רבי יוחנן אמר. על כולה הושבה. מחלפה שיטתיה דריש לקיש. תמן אמר ריש לקיש בשם רבי הושעיה. עמדה ואכלה מפירות הצבורין חייבת. וכא הוא אמר אכין. אמרי. תמן בשם רבי הושעיה. ברם הכא בשם גרמיה. מילתיה דריש לקיש אמרה בעטה מהלכת ברבוצה פטור. מילתיה דרבי יוחנן אמרה בעטה מהלכת ברבוצה חייב. לא סוף דבר בעטה מהלכת ברבוצה או רבוצה במהלכת. בעטה מהלכת במהלכת. אמר רבי אמי לא אמר ריש לקיש אלא בעטה מהלכת ברבוצה פטורה. אבל רבוצה במהלכת או מהלכת במהלכת חייבת. תני רבי הושעיה. כולה פטור. טעמא דרבי הושעיה. אין קרן ברשות הרבים. רב אמר. עמדה ואכלה מפירות הצבורין [חייבת]. מה היקלו בשן שאכלה מהלכת בין העומדת. חומר בקרן שבעטה מהלכת את העומדת. אילפיי אמר. עמדה ואכלה מפירות הצבורין חייבת. מה היקלו בשן שאכלה מהלכת {בין העומדת} [מן המהלכת]. חומר בקרן שבעטה מהלכת את המהלכת.