תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ה הלכה ד

משנה: הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו של בעל הבית או שנשכו כלבו של בעל הבית פטור. נגח הוא שורו של בעל הבית חייב. נפל לבורו והבאיש מימיו חייב. היה אביו או בנו לתוכו משלם את הכופר ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב. רבי אומר בכולן עד שיקבל עליו לשמור. הלכה: הכניס שור לחצר בעל הבית כול׳. הכניס שור לחצר בעל הבית שלא ברשות ובא שור ממקום אחר. נגח נגף נשך רבץ בעט משלם נזק שלם. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. על השן ועל הרגל חייב. על הנגיחה ועל הנגיפה ועל הנשיכה ועל הרביצה ועל הבעיטה ועל הדחייה תם משלם חצי נזק. מועד משלם נזק שלם מן העלייה. רב יהודה בשם שמואל. הלכה כרבי. רב זעירא אמר. הלכה כרבי. אמר רבי ירמיה. הכל מודין בבית שהוא אומר לו. הכנס ואני משמרו. הכל מודין בשדה שאומר לו. הכניסהו ושומרהו. מה פליגין. בחצר. רבי אומר. חצר כשדה. וחכמים אומרים. חצר כבית. תמן תנינן. המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות. גדישים בשדה ככלים בבית. אמר רבי יוסי בי רבי בון. תיפתר בהיא דאית לה מסגר.