תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ו הלכה ז

משנה: המדליק את הגדיש והיו בו כלים רבי יהודה אומר ישלם כל מה שבתוכו וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חטין או גדיש של שעורין. היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב. עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור. ומודין חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה שהוא משלם כל מה שבתוכה שכן דרך בני אדם להניח בבתים. הלכה: המדליק את הגדיש כול׳. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. מודין חכמים לרבי יודן בכלי גורן שדרכן להטמין. מחלפה שיטת רבי יודן. תמן הוא אומר. פרט לטמון. והכא הוא אמר. לרבות הטמון. ולית רבי יודן דריש הכא אלא גדיש. לאי זה דבר נאמר גדיש. שמשלם כל מה שבתוכו. מחלפה שיטת רבנין. תמן אמרין. לרבות טמון. וכא אמרין. פרט לטמון. ולא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן. מודין חכמים לרבי יודן בכלי גורן שדרכן ליטמן. אמר רבי הושעיה. בשאין עדים. אבל אם יש עדים כל עמא מודו על הדא דרבי (יוסי) דתני כן. היה גדיש חטים מחופה שעורין. או גדיש שעורין מחופה בחיטין. נותן לו גדיש שעורים. כהדא חד בר נש אפקד גבי חבריה חד שק צריר ואירעו אונס. אהן אמר. סיגין הוה מלא. ואהן הוה אמר. מטקסין הוה מלא. הרי זה נשבע ונוטל. רבי יוחנן בעי. מהו שיטענו לו דבר שאין ראויין לו. נישמעינה מן הדא. דאריסיה דבר זיזא אפקד גבי חד בר נש ליטרא דהב. מית בר זיזא ומית אריסיה דבר זיזא. אתא עובדא קומי רבי ישמעאל בירבי יוסי. אמר. מאן הוא דלא ידע דכל מאי דאית לאריסיה דבר זיזא לבר זיזא אינון. יתייהבון לבנוי דבר זיזא. הוון לבר זיזא בנין רברבין ובנין דקיקין. אמר. יסבון רברביא פלגא. וכד רבו דקיקיא יסבון פלגא. דמך רבי ישמעאל בירבי יוסי. אתא עובדא קומי רבי חייה. אמר. אין מן הדא לית שמע מינה כלום. [ ]. יתייהבון לבנוי דאריסא. אמר ליה מריה דפיקדונא. כבר יהבית פלגא. אמר ליה. מה שנתתה על פי בית דין נתתה. ומה שאתה נותן על פי בית דין אתה נותן. מהו דיימרון בנוי דאריסיה דבר זיזא לבנוי דבר זיזא. יבון לון מה דנסתון. יכלין מימר לון. מה שנעשה על פי בית דין נעשה. מהו דיימרון דקיקייא לרברבייא. ניפלוג עמכון. יכלין מימר לון. מציאה מצאנו. אמר רבי יצחק. לית בין רברבייא לדקיקייא אלא כמי שניתן להן מתנה.