תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ז הלכה א

משנה: מרובה מידת תשלומי כפל ממידת תשלומי ארבעה וחמשה שמידת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים. ומידת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד שנאמר כי יגנב איש שור או שה וגו׳. אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל ולא הטובח ולא המוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה. הלכה: מרובה מידת תשלומי כפל כול׳. מנן תיתי ליה. מאם המצא תמצא וגו׳. אין לי אלא שור וחמור ושה. כשהוא אומר חיים. לרבות כל בעלי חיים. הגניבה. לרבות את המיטלטלין. ולמה שור וחמור ושה. אם דבר שיש בו הנייה למזבח ניתני שור ושה. [ ] תני רבי ישמעאל. יצאו קרקעות שאין מיטלטלין. יצאו עבדים שאין לך בהן אלא תשמיש. יצאו שטרות שאין לך בהן אלא ראייה. רבי אבהו שאל. למה לא שנינו שמידת תשלומי כפל נוהגת בטוען טענת גנב בשותפין. מה שאין כן בתשלומי ארבעה וחמשה. תני. וגונב מבית האיש. ולא מבית האשה. כל עצמו אין כתוב רעהו אלא בשואל. ותימר הכין. אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי [כפל ולא הטובח ולא המוכר מאחר הגנב משלם תשלומי] ארבעה וחמשה. גנב ונגנבה ממנו [ואחר כך נמצאת הגניבה למי הוא משלם. לראשון לשני לשניהם. גנב ונגנבה ממנו] ותפשו בעלים את השיני ונשבע להן. אין תימר. מוציאין מן השיני. מביא קרבן על השבועה. אין תימר. אין מוציאין מן השיני. אינו מביא קרבן שבועה. גנב ונגנבה ממנו ונמלך השיני להחזיר. אין תימר. יחזיר לבעלים. פעמים שאין מודיעין לגנב. אין תימר. יחזיר לגנב. פעמים שאין מודיעים לבעלים. כיצד יעשה. יחזיר לבעלים בפני גנב.