תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ח הלכה א

משנה: החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה דברים בנזק בצער בריפוי בשבת ובבושת. בנזק כיצד סימא את עינו קטע את ידו שבר את רגלו רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר כמה היה יפה וכמה הוא יפה. צער כוייו בשפוד או במסמר ואפילו על ציפרנו מקום שאינו עושה חבורה אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך. הלכה: החובל בחבירו כול׳. תני. החובל בחבירו חמשה נותן לו חמשה. ארבעה נותן לו ארבעה. שלשה נותן לו שלשה. שנים נותן לו שנים. אחד נותן לו אחד. והיכי. הכהו על ידו וקטעה נותן לו חמשה. נזק צער ריפוי שבת ובושת. הכהו על ידו וצבת נותן לו ד̇. צער ריפוי שבת ובושת. הכהו על ראשו וצבת נותן לו ג̇. צער ריפוי שבת. במקום שאינו נראה נותן לו ב̇. צער ריפוי. בטומוס שבידו נותן לו א̇. בושת. רבי ירמיה בעי. קטע ידו וחזר וקטע ידו ממעלן מהו שיתן לו צער של שעה ראשונה. כתיב עין תחת עין שן תחת שן. ובמקום אחר הוא אומר לא תחוס עינך. אחד שוגג ואחד מזיד. יאמר שוגג ואל יאמר מזיד. שאילו נאמר שוגג ולא נאמר מזיד הייתי אומר. שוגג ישלם ממון מזיד [יקטע את ידו. הוי צורך הוא שיאמר מזיד. או אילו נאמר מזיד ולא נאמר שוגג הייתי אומר. מזיד ישלם ממון שוגג] לא ישלם כלום. הוי צורך לומר שוגג וצורך לומר מזיד. שאם היה סומא וסימא את עינו קיטע וקיטע את ידו היאך זה מתקיים ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. מגיד שאינו משלם אלא ממון. צער. כוייו בשפוד או במסמר אפילו על צפורנו מקום שאינו עושה חבורה. כתיב כוייה תחת כוייה וגו׳. היכי דמי. אם בשפצעו והוציא דמו כבר כתיב פצע תחת פצע. מה תלמוד לומר חבורה. אלא שאם כוייו בשפוד על כף ידו וצבת על כף רגלו וצבת. או שהטיל עליו שלג או צינים במקום שאינו נראה חייב לרפותו. אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער בכך. אמר רבי זעירה. חמיי בר נש ואמרין ליה. כמה את בעי למיתן ולא ייאבך אהן צערא. ומה דהוא אמר יהבין ליה. אמר מר עוקבה. כמה אדם רוצה ליטול היא מתניתא. ותימר אכן. אלא חמיי בר נש ואמרין ליה. כמה את בעי מיסב ויאבך אהן צערא. ומה דו אמר יהבין ליה. תני. בן עזאי אומר. נותנין נכאי מזון. מהו נכאי מזון. בקדמיתא הוינא אכיל טלופחין וירק. וכדון לית בי מיכל אלא ביעין ותרנוגלין. ומה דו אמר יהבין ליה. אמר רבי יוסי בר יעקב. אהן רומיי כד מיבאש לא נפיק לקרבא עד דייכול מה דחסר יומין ביומין.