תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ט הלכה א

משנה: הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאו בגדים משלם כשעת הגזילה. גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה מעוברת לילד דמי רחל טעונה ליגזז. גזל פרה ועיברה אצלו וילדה רחל ונטענה עמו וגזזה משלם כשעת הגזילה. זה הכלל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה. הלכה: הגוזל עצים ועשאן כלים כול׳. הכא את מר. ליבון כשינוי. והכא את מר. אין ליבון כשינוי. הן דתימר. ליבון כשינוי. בשעשאו צופים. והן דתימר. אין ליבון כשינוי. בשהניחו כמות שהוא. מצינו ליבון בלא צופים. שמא יש צופים בלא ליבון. אמר רבי יודן. קל הוא שהיקלו בגזלן שישלם כשעת הגזילה. גזל שלח וליבנו. אית לך מימר בשעשאו צופים. עוד קל הוא שהיקלו בגזלן שיהא משלם כשעת הגזילה. גזל מריש ובנאו בבירה. בית שמי אומרים. יקעקע כל הבירה כולה ויתנינו לו. ובית הלל אומרים. יתן לו דמיו מפני תקנת שבים. ירד לחרבה ובנייה שלא ברשות שמין לו וידו על התחתונה. בנייה ברשות שמין לו וידו על העליונה. ביקש ליטול אבניו ועציו אין שומעין לו. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יהושע בן לוי. משום יישוב ארץ ישראל. רב נחמן בר יצחק שאל. אילו מי שנכנס לחורבתו שלחבירו ופירק חבילתו לשעה וביקש ליטלו שמא אין שומעין לו. כיון דשמע דמר רבי יעקב בר אחא. משום יישוב ארץ ישראל. אמר. האמירה. אלא בנה במקום שאין ראוי לבנות ונטע במקום שאינו ראוי ליטע. רב אמר. שמין לו אלא שמערימין עליו ליכנס לשם בימות החמה ובימות הגשמים. אמר לו. הא תניתה. שמין לו וידו לתחתונה. אמר רבי זירא. הדא אמרה. גזל שמינה והכחישה מחזיר לו את השומן. אמר רב חסדא. הדא אמרה. גזל כחושה והשמינה מחזירה בעיינה. מפני שעיברה אצלו וילדה. משלם כשעת הגזילה. מאן תניתה. רבי יעקב. דתני. זה הכלל. שהיה רבי יעקב אומר. כל גזילה שהיא קיימת בעיניה ולא נשתנית מברייתה אומר לו. הרי שלך לפניך. והגנב לעולם משלם כשעת הגניבה.