תלמוד ירושלמי ביכורים פרק ב הלכה א

משנה: התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורין לזרים והן ניכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין רחיצת ידיים והערב שמש. הרי אילו בתרומה ובביכורים מה שאין כן במעשר. הלכה: התרומה והביכורין כול׳. כתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותיי. שתי תרומות התרומה והבכורין. תרומה דכתיב ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו. הביכורים דכתיב והבאתם שמה עולותיכם אילו הביכורים דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך. או נאמר בקדשים הכתוב מדבר. כבר כתיב כרת בקדשים. ויהא מיתה וכרת בקדשים. וכי יש מת וחוזר ומת. כהדא דתני המת לחמשים שנה מת בהיכרת. לחמשים ושתים מיתת שמואל הנביא. לששים מיתה האמורה בתורה. לשבעים מיתה שלחיבה. לשמונים מיתה שלזקנה. מיכן והילך חיי צער. מה חמית מימר מת לחמשים מת בהיכרת. כתיב אל תכריתו את שבט משפחות הלוי וגו׳ וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו. עשו להם דבר שלתקנה שלא יזונו עיניהן מבית קודש הקדשים. וכתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו. וכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה. רבי אבין בריה דרבי תנחום בר טריפון שמע לה מן הכא. ימי שנותינו בהם שבעים שנה. צא מהן עשרים שנה שאין בית דין שלמעלן עונשין וכורתין. נמצאת אומר המת לחמשים מת בהיכרת. לחמשים ושתים מיתת שאול הנביא. רבי אבא בריה דרבי פפי. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי. בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור. חנה על ידי שריבתה בתפילתה קיצרה בימיו שלשמואל. שאמרה וישב שם עד עולם. והלא אין עולמו שללוי אלא חמשים שנה. דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה. והיי דלון חמשין ותרתיי. אמר רבי יוסי בירבי בון ושתים שגמלתו. לששים מיתה האמורה בתורה. רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא. כתיב אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה וגו׳. הגע עצמך שיצא ממצרים בן עשרים שנה ועוד עשה במדבר ארבעים שנה ומת. נמצאת אומר המת לששים שנה מיתה האמורה בתורה. וכתיב תבוא בכלח אלי קבר. לשבעים מיתה שלחיבה. ימי שנותינו בהם שבעים שנה. לשמונים מיתה שלזקנה. שנאמר ואם בגבורות שמונים שנה. וכן ברזיליי אומר לדוד בן שמונים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע. אפר חמשים ועשה דבר שהוא בהיכרת אבל רב חדי. אפר שיתין ועשה דבר שהוא בעון מיתה אבל חדי. תני רבי חנינה בן אנטיגנס אומר זקן שאכל את החלב. וכי מי מודיעינו שהוא בהיכרת. כהדא דתני או שחילל את השבת מת בהיכרת. אלא כיני. המת ליום אחד מיתה שלזעם. לשנים מיתה שלבהלה. לשלשה מת במגפה. תני רבי חלפתא בן שאול. מת באחד בשנים בשלשה בהיכרת. לארבעה לחמשה מיתה הדופה. לששה מיתת דרך הארץ. לשבעה מיתה שלחיבה. מיכן ואילך מת בייסורין. מה חמית מימר מת לשלשה ימים מת במגפה. חילפיי בר בריה דרבי אבהו אמר שמעית קליה דרבי דרש ויהי כעשרת הימים ויגף יי את נבל וימת. ת‎‎לה לו הקדוש ברוך הוא שבעת ימי אבלו שלשמואל שלא יתערב אבלו עם הצדיק ועשה עוד שלשה ימים ומת במגפה. רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן לעשרת ימים אין כתיב כאן אלא כעשרת הימים. תלה לו הקדוש ברוך הוא עשרה ימים כעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים שמא יעשה תשובה ולא עשה. כהנא שאל לרבי זעירא. זר שאכל תרומה. אמר ליה בעון מיתה. מן דצלי אמר ליה אני יי הפסיק העניין. רבי חייה בשם רבי יוחנן זר שאכל תרומה בעון מיתה. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן. אוכלי תרומה בזדון. טהור שאכל טהור. וטמא שאכל טמא. וטהור שאכל טמא. וטמא שאכל טהור. בעון מיתה. אוכלי תרומה בכהנים. טהור שאכל טהור כמצוותו. טהור שאכל טמא בעשה. טמא שאכל טהור וטמא שאכל טמא בלא תעשה. מה חמית מימר טהור שאכל טמא בעשה. אמר רבי בא בר ממל ואחר יאכל מן הקדשים. מן הטהורין ולא מן הטמאין. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא. אמר רבי אבינא. ממשמע שנאמר כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו אין אנו יודעין וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו. ליתן עשה ולא תעשה על הטמאים. בגין דכתיב. הא אילו לא הוה כתיב עשה הוא. הוי כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא. רבי יסא שמע לה מן הכא הטמא והטהור יחדו יאכלנו. כאן הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת. בתרומה אין הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת. בקדשים. אמר רבי יוחנן בר מריא אין בגין קדשים כבר כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. מתניתא פליגא על רב. התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה. פתר לה בכהנים. והא תנינן חומש. וכי יש חומש בכהנים. פתר לה. לצדדין היא מתניתא. רישא בכהנים וסיפא בישראל. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן. ואסורין לזרים. פתר לה פחות מכשיעור. והן ניכסי כהן. רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן. לך נתתיו למשחה. למשחה לגדולה. למשחה ליסיכה. למשחה להדלקה. הייתי אומר בין טמאים בין טהורים. רבי אבהו בשם רבי יוחנן לא בערתי ממנו. מבעיר את התרומה בטומאה. רבי זעירא בשם רבי לעזר. מניין למעשר שיני עצמו שניטמא שאין מדליקין בו. תלמוד לומר לא בערתי ממנו בטמא. ראוי לפדותו ואת אמר הכין. לא אתיא דלא או בלקוח בכסף מעשר שניטמא. אמר רבי יהודה אוף בביכורין שניטמאו דברי הכל. הרי אילו בתרומה [ובביכורין] מה שאין כן במעשר. תמן תנינן נוטלין לידים לחולין ולמעשר. ולתרומה ולקודש מטבילין. תמן את אמר. אין המעשר טעון רחיצה והכא את אמר המעשר טעון רחיצה. הן דתימר המעשר טעון רחיצה. רבנין. הן דתימר אין המעשר טעון רחיצה. רבי מאיר. תמן תנינן כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקודש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר דברי רבי מאיר. וחכמים אוסרין במעשר. ולא שמיע דאמר רבי שמואל בשם רבי זעירה. מהו וחכמים אוסרין במעשר. נפסל גופו מלוכל במעשר. מיי כדון. הן דתימר המעשר טעון רחיצה ברוצה לוכל. הן דתימר אין המעשר טעון רחיצה ברוצה ליגע. לא הוא רוצה לוכל הוא רוצה ליגע. אלא משם נטילת סרך. והתנינן תרומה. וכי יש תרומה משם נטילת סרך. אלא בחולין שנעשו על גב הקודש. וחולין שנעשו על גב הקודש לא כחולין הן. תיפתר אי כרבי שמעון בן אלעזר אי כרבי לעזר בירבי צדוק. אי כרבי שמעון בן אלעזר דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה. אי כרבי אלעזר בירבי צדוק דתנינן תמן וחולין שנעשו על גב הקודש הרי אילו כחולין. רבי אלעזר בירבי צדוק אומר הרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד.