תלמוד ירושלמי ביכורים פרק ג הלכה ד

משנה: החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתיפו ונכנס עד שהוא מגיע לעזרה. הגיע לעזרה ודברו הלוים בשיר ארוממך יי כי דיליתני ולא שמחת אויבי לי. הגוזלות שעל הסלים היו עולות ומה שבידם נותנין לכהנים. עודינו הסל על כתיפו קורא מהגדתי היום ליי אלהיך עד שהוא גומר כל הפרשה. רבי יודה אומר עד ארמי אובד אבי. הגיע לארמי אובד אבי מוריד הסל מן כתיפו ואוחזו בשפתיו וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו. וקורא מארמי אובד אבי עד שהוא גומר כל הפרשה. ומניחו בצד המזבח והשתחוה ויצא. בראשונה כל מי שהוא יודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין לפניו. נמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרין את מי שהוא יודע ואת מי שאינו יודע. העשירים מביאין את ביכוריהן בקלתות שלכסף ושלזהב והעניים מביאין אותן בסלי נצרים שלערבה קלופה והסלים והביכורים נותנים לכהנים. הלכה: רב הונא אמר כיני מתניתא ולקח הכהן הטנא מידיך. אית תניי תני מחלף. כדי לסמוך מתנה למתנה. תני רבי יוסי. לא היו נותנין את הגוזלות על גבי הסלין שלא ינבלו הביכורין אלא תולה אותן חוץ לסלים. תני חד סב קומי רבי זעירא. חוזר להגדתי היום. וכי יש אדם מגיד חוזר ומגיד. קיימונה כבר הגדתי. הונא בעי. הנחה מהו שתתיר למחוסרי זמן. אמר רב מתנייה הדא דתימר בשחזר ונטלן. אבל אם היו במקומן כהניחן הן. רבי יונה בעי. הניחן בלילה. מניחן בקרן דרומית מערבית. לפני יי. יכול במערב. תלמוד לומר אל פני המזבח. אי לפני המזבח יכול בדרום. תלמוד לומר לפני יי. הא כיצד. מגישן על קרן דרומית מערבית ומניחה בדרומה שלקרן. תני. אין ענייה אלא מפי אחד. ולא עוד אלא שסמכו למקרא וענית ואמרת. רבי יונה בעי מהו להביאן בתמחויין שלכסף. רבי יונה ורבי ירמיה. חד אמר מחזר מנא. וחרנה אמר מחזר פטירין עם ירקונין. דאת אמר פטירין עם מרורין. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יונה מהו להביאן בתמחויין שלכסף. הוי הוא דאמר דמחזר מנא. די אמר סלה. (ד)רבי פינחס אמר. מחזר פטימין בני תורין. די אמר תורין ובני תורין.