תלמוד ירושלמי ביכורים פרק ג הלכה ו

משנה: אימתי אמרו תוספת הביכורים כביכורים. בזמן שהיא באה מן הארץ. ואם אינה באה מן הארץ אינה כביכורים. ולמה אמרו הביכורים כנכסי כהן. שהוא קונה מהם עבדים וקרקעות ובהמה טמיאה ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה כספר תורה. ורבי יהודה אומר אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה וחכמים אומרים נותנין אותם לאנשי משמר והם מחלקין ביניהן כקדשי המקדש. הלכה: רבי ינאי בשם רבי חייה בר ווא. שאלו [ל]רבן שמעון בן גמליאל. מהו שימכור אדם ספר תורה לישא אשה. אמר לון אין. ללמוד תורה. אמר לון אין. מפני חייו. ולא אגיבון. רבי יונה בשם רבי חייה בר ווא. שאלו את רבן שמעון בן גמליאל. מהו שימכור אדם ספר תורה לישא אשה. אמר לון אין. ללמוד תורה. אמר לון אין. מפני חייו לא שאלון ולא אגיבון. על דעתיה דרבי יונה ניחא. לא שאלון ולא אגיבון. על דעתיה דרבי יוסי. אין שאלון ליה ולמה לא אגיבון. כי אתא רבי חנניה רבי פינחס רבי יוחנן בשם רבן שמעון בן גמליאל. מוכר הוא אדם לישא אשה וללמוד תורה וכל שכן מפני חייו. תני. המדיר את בנו לתלמוד תורה מותר למלות לו חבית שלמים ולהדליק לו את הנר. רבי יעקב בר אידי בשם רבי יונתן. אף לוקח לו חפציו מן השוק. ופליגין. כאן באיש כאן באשה. אם היה אדם מסויים עשו אותו כאשה. מעשה באדם אחד שהדיר את בנו לתלמוד תורה. ובא מעשה לפני רבי יוסי בן חלופתא ו[ה]תיר לו למלאות חבית שלמים ולהדליק לו את הנר. תני. המוכר ספר תורה שלאביו אינו רואה סימן ברכה לעולם. וכל המקיים ספר תורה בתוך ביתו עליו הכתוב אומר הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד.