תלמוד ירושלמי ביצה פרק ג הלכה ב

משנה: מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב יום טוב לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן ידוע שניצודו מבעוד יום. מעשה בגוי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימינו: הלכה: מי מודיע. אם נתקלקלה המצודה. דבר בריא שניצודו מבעוד יום. אם לא נתקלקלה המצודה. דבר בריא שלא ניצודו מבעוד יום. ואפילו נתקלקלה המצודה. וחש לומר. שמא לא ניצודו מבעוד יום. אמר רבי יוסי בירבי בון. בפורש בחורשין. תדע לך שהוא כן. דתנינן דגים. ודגים לא במקום שהן מצויין. והכא במקום שחיה ועוף מצויין. רבי זעורה בשם רב. סברין מימר. מותרין למחר. רבי חזקיה רבי עוזיאל בריה דרבי חונייה דברת חוורן. מותרין ממש. סברין מימר. ספיקן התירו. רבי חנינה ורבי יונתן תריהון אמרין. ספק הכן אסור. רבי יוחנן אמר. ספק הכן מותר. רבי חייה רבה ורבי שמעון ברבי. חד אמר. הגוי צריך הכן. וחורנה אמר. אין הגוי צריך הכן. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דרב (מעני) [מיבעי] מיתי קומיה רבי חייה רבה. והוא אמר ליה. הן הויתה. והוא אמר ליה. שיירתה הוות עברה והוינא אכל מינה תאינים. הוי דו אמר. אין הגוי צריך הכן. חד תלמיד מן דרבי סימיי אזל לאנטרדס. אייתון ליה דורמסקנה ואכל. חד תלמיד מן דרבי יהושע בן לוי אזל לתמן. אייתו ליה דורמסקנה ולא אכל. אתא ומר קומי רביה. אמר. דו נהג כשיטת רביה. דרבי סימיי אמר. אין הגוי צריך הכן. רבי אבהו בשם רבי יהושע בן לוי. דמדמניות שבכרם הרי אילו אסורות. רב חונה בשם רב. השיצים שבכפיס הרי אילו מותרין.