תלמוד ירושלמי ביצה פרק ד הלכה ה

משנה: אין שוברין את החרס ואין חותכין את הנייר לצלות בו מליח. אין גורפין תנור וכיריים אבל מכבשין. אין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדירה. אין סומכין את הקדירה בבקעת. וכן הדלת. אין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב. הלכה: הדא אמרה. ההן סיקירה אסיר מיעבד ביומא טבא. דהוא מקטע בגומיה. ברתיה דרבי חייה רבה אתת מיפה גו תנורא. אשכחת כיפה בגויה. אתת שאלת לאבוהא. אמר לה. איזלין גרפין. אמרה. לינה יכלה. אמר לה. איזלין כבשין. ידעה הוות. אלא דהוות בעיא מישמע מן אבוה. רב אמר. מצילין מן התנור לכירה. אבל לא מכירה לתנור. רב אבא בר חנה אמר. מצילין מתנור לכירה ומכירה לתנור. אבל לא מערבית לשחרית. רב אבון בשם רב. מצילין מתנור לכירה ומכירה לתנור. מערבית לשחרית אבל לא מיום טוב לחול. אין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדירה. משם בונה. תני. לא יצא סומא במקלו ולא רועה בתרמילו. ורבי שמעון מתיר. וכן היה רבי שמעון אומר. הואיל והוא מותר בדבר אחד. יהא מותר בכל הדברים.