תלמוד ירושלמי ברכות פרק ד הלכה א

משנה: תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. תפילת המנחה עד הערב. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. תפילת הערב אין לה קבע. ושל מוספין כל היום. הלכה: כתיב לאהבה את יי אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם וכי יש עבודה בלב. ואי זו זו תפילה. וכן הוא אומר אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך. וכי יש פולחן בבבל. ואי זו זו תפילה. יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת פירש בדניאל וזימנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי וגומר. יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה. תלמוד לומר וכוין פתיחין ליה בעיליתיה נגד ירושלם. יכול משבאו לגולה כן תלמוד לומר כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא. יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה. כבר פירש דוד ערב ובקר וצהרים. יכול יהא מגביה קולו ומתפלל. פירש בחנה וחנה היא מדברת על לבה. יכול יהא מהרהר בלב. תלמוד לומר רק שפתיה נעות. הא כיצד מרחיש בשפתותיו. אמר רבי יוסי בר חנינא מן הפסוק הזה את למד ארבעה דברים. וחנה היא מדברת על לבה. מיכן שהתפילה צריכה כונה. רק שפתיה נעות. מיכן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. וקולה לא ישמע. מיכן שלא יהא אדם מגביה את קולו ויתפלל. ויחשבה עלי לשכורה. מיכן שהשכור אסור להתפלל. מילתא דחנן בר אבא פליגא דחנן בר ווא אמר לחבריא נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרב עביד ואמרתה קומי שמואל וקם ונשק על [פומי]. ברוך אתה שוחח. בא להזכיר את השם זוקף. שמואל אמר ונא אמרית טעמא יי זוקף כפופים. אמר רבי אמי לא מסתברא דלא אמר אלא מפני שמי ניחת הוא. אמר רבי אבון אלו הוה כתיב בשמי ניחת הוא הוה יאות. לית כתיב אלא מפני שמי נחת הוא. קודם עד שלא הזכיר את השם כבר נחת הוא. רבי אבא בר זבדא מצלי בקלא. רבי יונה כד הוה מצלי בכנישתא הוה מצלי בלחישה. כד הוה מצלי בביתא הוה מצלי בקלא עד דיילפון בני בייתיה צלותא מיניה. אמר רבי מנא ובני ביתיה דאבא ילפא צלותא מיניה. מאיכן למדו שלש תפילות. רבי שמואל בר נחמני אמר כנגד שלש פעמים שהיום משתנה על הבריות. בשחר צריך אדם לומר מודה אני לפניך יי אלהי ואלהי אבותי שהוצאתני מאפילה לאורה. במנחה צריך אדם לומר מודה אני לפניך יי אלהי ואלהי אבותי כשם שזכיתני לראות החמה במזרח כך זכיתי לראות במערב. בערב צריך לומר יהי רצון מלפניך יי אלהי ואלהי אבותי כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה כך תוציאני מאפילה לאורה. רבי יהושע בן לוי אמר תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם לפני יי. ואין עמידה אלא תפילה כמה דתימר ויעמוד פינחס ויפלל. תפילת המנחה מיצחק אבינו. ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפילה. כמה דתימר תפילה לעני כי יעטוף ולפני יי ישפוך שיחו. תפילת הערב מיעקב אבינו ויפגע במקום וילן שם. ואין פגיעה אלא תפילה כמה דתימר יפגעו נא ביי צבאות. ואומר אל תשא בעדם רינה ותפילה ואל תפגע בי. ורבנן אמרו תפילות מתמידין גמרו. תפילת השחר מתמיד של שחר. את הכבש אחד תעשה בבקר. תפילת המנחה מתמיד של בין הערבים. ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. תפילת הערב לא מצאו במה לתלותה ושנו אותה סתם. הדא היא דתנינן תפילת הערב אין לה קבע ושל מוספין כל היום. אמר רבי תנחומא עוד היא קבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. מדברי תורה למד רבי יהודה. דתני רבי ישמעאל וחם השמש ונמס בארבע שעות. אתה אומר בארבע שעות או אינו אלא בשש שעות. כשהוא אומר כחום היום הרי שש אמור. הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס בארבע שעות. ואת דריש בבוקר בבוקר. מה בבוקר שנאמר להלן בארבע שעות. אף בבוקר שנאמר כאן בארבע שעות. בארבע שעין שמשא חמין וטולא קריר. בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין. אמר רבי תנחומא מהו כחום היום. בשעה שאין צל לכל ברייה. רבי יסא מצלי בתלת שעין. רבי חייא בר ווא מצלי בתלת שעין. רבי ברכיה חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין. והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה. נימר כבר קיבל מלכות שמים בעונתה. אי מעדות למד רבי יודה דמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני טליים. פעם אחת שילשלו להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני גדיים. באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם ומצאו שני טליים מבוקרים בלשכת הטלאים. על אותה שעה העיד רבי יודה בר אבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. אמר רבי לוי אף בימי מלכות רשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני כבשים. ובסוף שלשלו להם שתי קופות של זהב ועלו להן שני חזירין. לא הספיקו להגיע לחצי חומה עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה וקפץ ארבעים פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העוונות ובטל התמיד וחרב הבית. מה טעמון דרבנן. שנים ליום. חלוק את היום. טעמא דרבי יודה שנים ליום חובה ליום. שנים ליום שני פרקליטין ליום. שנים ליום. שתהא שחיטתן לשם היום. שנים ליום. שתהא שחיטתן כנגד היום. הדא היא דתנינן תמן תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית על טבעת שנייה כנגד היום ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית על טבעת שנייה כנגד היום. והוא שיהא יודע אי זה מהן נשחט בשחרית ואי זה מהן נשחט בערבית. רבי חייא בשם רבי יוחנן תפילת המנחה ותפילת המוסף תפילת המנחה קודמת. הוון בעין מימר כשאין ביום כדי להתפלל שניהן אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהן תפילת מוסף קודמת. רבי זעירא בשם רבי יוחנן ואפילו יש ביום כדי להתפלל שתיהן תפילת המנחה קודמת. רבי נתן בר טובי בשם רבי יוחנן אפילו יש ביום כדי להתפלל שתיהן תפילת המנחה קודמת. והתני הקדים תפילת המנחה לתפילת המוספין יצא. לשעבר הא בתחילה לא בדא. פתר לה בשלא הגיע זמן התפילה. כהדא רבי יהושע בן לוי מפקד לתלמידיו אין הוה לכון אריסטון ומטא יומא לשית שעין עד דלא תסקון לאריסטון תהוון מצלון דמנחתא עד דלא תסקון. וכמה הוא פלג המנחה אחת עשרה שעות חסר רביע. תמן תנינן תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה. ערב פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה בין בחול בין בשבת. רבי ירמיה בעי הכא את עבד מנחה שתי שעות ומחצה והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה. אמר רבי יוסי לא הוקשה תפילת המנחה לתמיד של בין הערבים אלא לקטורת. מה טעם תכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב. צא שעה אחת לעיסוקו ואת עבד מנחה שתי שעות ומחצה. רבי יוסי בן חנינא היה מתפלל עם דמדומי חמה כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום. אמר רבי יוסי בן חנינא ויהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה מה טעם על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. מהו לעת מצוא לעת מיצויו של יום. אחוי דאימיה דרבי אדא הוה מצייץ גולתיה דרב בצומא רבא. אמר ליה כד תיחמי שימשא בריש דיקלי תיהב לי גולתי דנצלי דמנחתא. ושמשא בריש דיקלי תמן איממא הוא. הכא דמר רבי יוחנן האומר לצולה חרבי זו בבל שהיא זוטו של עולם. אמר רבי יוחנן למה נקרא שמה צולה ששם צללו מיתי דור המבול. גם בבבל לנפול חללי ישראל גם בבבל נפלו חללי כל הארץ. כתיב וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. אמר ריש לקיש למה נקרא שמה שנער ששם ננערו מיתי דור המבול. דבר אחר שהם מתים בתשנוק בלא נר בלא מרחץ. דבר אחר שנער שהן מנוערין מן המצות בלא תרומה ובלא מעשר. דבר אחר שנער ששריה מתים נערים. דבר אחר שנער שהעמידה שונא וער להקדוש ברוך הוא ואי זה זה נבוכדנצר הרשע. רב כרבי יודה. אין תעבדיניה כרבנן לית רבי יודה מודי. אין תעבדיניה כרבי יודה אוף רבנן מודו. מניין לנעילה. אמר רבי לוי גם כי תרבו תפילה. מכאן שכל המרבה בתפילה נענה. מחלפה שיטתיה דרבי לוי תמן אמר רבי אבא בריה דרבי פפי רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור. חנה על ידי שריבת בתפילה קצרה בימיו של שמואל שאמרה וישב שם עד עולם והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה. דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה. והויין ליה חמשין ותרתין. אמר רבי יוסי בירבי בון שתים שגמלתו. וכה אמר הכן. אי אמרה כן ליחיד כן לציבור. רבי חייא בשם רבי יוחנן רבי שמעון בן חלפתא בשם רבי מאיר והיה כי הרבתה להתפלל אל יי. מיכן שכל המרבה בתפילה נענה. אימתי היא נעילה רבנן דקיסרין אמרין איתפלגון רב ורבי יוחנן. רב אמר בנעילת שערי שמים. ורבי יוחנן אמר בנעילת שערי היכל. אמר רבי יודן [אנתורדיא] מתניתא מסייעא לרבי יוחנן. בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהם ארבע פעמים ביום. בשחרית. במוסף. במנחה. ובנעילת שערים. בתעניות. ובמעמדות. וביום הכיפורים. אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום. אחוי דאימיה דרבי אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא. אמר ליה כד תיחמי שימשא בריש דיקלי תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים. מחלפה שיטתיה דרב תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים. וכה אמר בנעילת שערי היכל. אמר רב מתנה על ידי דהוה מאריך רב בצלותיה סגין הוה מגיע לנעילת שערי שמים. נעילה מהו שתפטור של ערב. רבי אבא ורב הונא בשם רב נעילה פוטרת של ערב. אמר ליה רבי אבא לרב הונא היאך הוא מזכיר של הבדלה. אמר רבי יונה לרבי אבא היאך יהו שבע פוטרות שמונה עשרה. אמר ליה ולא כבר איתתבת. אמר ליה בגין דאיתתבת תיבטיל. אמר רבי יוסי מה דאקשי רבי אבא קשי יאות. מה דאקשי רבי יונה לא קשי יאות. קל היקלו עליו משום תעניתו שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה. רבי אבא בר ממל אמר לחברייא מריי מן כולכון שמעית שאין נעילה פוטרת של ערב. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אין נעילה פוטרת של ערב. אמר רבי יוסי ברבי בון ותני רבי חייא בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תענית ציבור. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי יום הכיפורים שחל להיות בשבת אף על פי שאין נעילה בשבת מזכיר של שבת בנעילה. אוספון עליה ראש חדש שחל להיות בתענית ציבור אף על פי שאין נעילה בראש חדש מזכיר של ראש חדש בנעילה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שבת שחלה להיות בחנוכה אף על פי שאין מוסף בחנוכה מזכיר של חנוכה במוסף. אוספון עלה ראש חדש שחל להיות בתוכה אף על פי שאין מוסף בחנוכה מזכיר של חנוכה במוסף. ראש חדש שחל להיות בתענית היאך מזכיר הוא של ראש חדש. רבי זעורא אמר בהודיה. רבי אבא בר ממל אמר בעבודה. רבי אבינא אמר אומר ברכה רביעית. אמר רבי אבא מה מצינו בכל מקום אומרה ברכה רביעית. אף כאן אומרה ברכה רביעית. וכן נפק עבדא כהדא דרבי אבא. במה קורין. רבי יוסי אמר קורין ברכות וקללות. אמר ליה רבי מנא כגון מודעתון [בו] תענית רביעין על מעיהון ולא ידעין דהיא תעניתא. אמר ליה להודיעך שקורין ברכות וקללות. רבי יודן קפודקיא אמר קומי רבי יוסי בשם רבי יודה בן פזי קורין בראש חדש. קם רבי יוסי עם רבי יודה בן פזי. אמר ליה את שמעת מאבוך הדא מילתא. אמר ליה אבא לא הוה אמר כן אלא בעין טב על ידי דאינון ידעין דהוא ריש ירחא קורין בראש חדש. הא שאר כל המקומות קורין ברכות וקללות. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה ראש חדש שחל להיות בשבת במה קורין. אמר ליה קורין בראש חדש. אמר רבי חלבו קומי רבי אמי ומתניתא אמרה כן לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק ראש חדש שחל להיות בחנוכה במה קורין. אמר ליה קורין שלשה בראש חדש ואחד בחנוכה. רבי פינחס ורבי סימון רבי אבא בר זמינא מטו בה בשם רבי אבדימא דמן חיפא קורין שלשה בחנוכה ואחד בראש חדש. להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חדש. בר שלמיא ספרא שאל לרבי מנא הגע עצמך שחל ראש חדש של חנוכה להיות בשבת ולא שבעה אינון קורין. אית לך למימר שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חדש. שאילתינהו לספרא אמר ליה והדא שאלתא דספר. רבי מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים. רבי חייא בר ווה מפקד לאמוריה אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדוק אחד אמר לי כאן נתפלל אבא של לילי שבת בערב שבת. אמר רבי אמי רבי יוחנן פליג ולא הוה צריך מפלגה על הדא למה שכן מוסיפין מחול על קודש. ועוד דסלקון חומרייא מן ערב לציפורין ואמרין כבר שבת רבי חנינא בן דוסא בעירו. ויידה אמרה דא דאמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדוק אחד אמר לי כאן נתפלל אבא של מוצאי שבת בשבת ואפילו אף עלה לא הוה צריך מיפלגה דרבי מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים. רבי חייא בר ווה מפקד לאמוריה אכריזו קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים. דבית רבי ינאי אמרין עלה אדם על מיטתו אין מטריחין אותו לירד. אמר רבי זעורא כל מאן דהוינא עבד כן הוינא מפחד בליליא. לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קיים. רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה כו׳. אמר רבי יעקב בר אחא תניי תמן תפילת הערב מהו. רבן גמליאל אומר חובה. רבי יהושע אומר רשות. אמר רבי חנינא אתיין אילין פלגוותא כאינון פלגוותא מאן דמר חובה אין נעילה פוטרת של ערב. ומאן דמר רשות נעילה פוטרת של ערב. מעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע תפילת הערב מהו. אמר ליה רשות. בא ושאל את רבן גמליאל תפילת הערב מהו. אמר ליה חובה. אמר לו והא רבי יהושע אמר לי רשות. אמר לו למחר כשאכנס לבית הוועד עמוד ושאול את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את רבן גמליאל תפילת הערב מהו. אמר לו חובה. אמר לו הא רבי יהושע אמר לי רשות. אמר רבן גמליאל לרבי יהושע את הוא אומר רשות אמר ליה לאו. אמר לו עמוד על רגליך ויעידוך. והיה רבן גמליאל יושב ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו עד שריננו כל העם ואמרו לרבי חצפית התורגמן הפטר את העם. אמרו לרבי זינון החזן אמור התחיל ואמר התחילו. ועמדו כל העם על רגליהם ואמרו לו כי על מי לא עברה רעתך תמיד. הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שיבות. והיה רבי עקיבא יושב ומצטער ואמר לא שהוא בן תורה יותר ממני אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבתיו אשרי אדם שיש לו יתד במי להתלות בה. וכי מה היתה יתידתו של רבי אלעזר בן עזריה שהיה דור עשירי לעזרא. וכמה ספסלין היו שם. רבי יעקב בן סיסי אמר שמונים ספסלים היו שם של תלמידי חכמים חוץ מן העומדין לאחורי הגדר. רבי יוסי בירבי אבון אמר שלש מאות היו שם חוץ מן העומדין לאחורי הגדר. כיי דתנינן תמן ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה. תמן תנינן זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה. וכי כרם היה שם אלא אילו תלמידי חכמים שהיו עשויין שורות שורות ככרם. מיד הלך לו רבן גמליאל אצל כל אחד ואחד לפייסו בביתו. אזל גבי רבי יהושע אשכחיה יתיב עביד מחטין. אמר ליה אילין את חיי. אמר ליה ועד כדון את בעי מידעי. אוי לו לדור שאתה פרנסו. אמר לו נעניתי לך. ושלחון גבי רבי אלעזר בן עזריה חד קצר. ואית דמרין רבי עקיבא הוה. אמר לו מי שהוא מזה בן מזה יזה מי שאינו לא מזה ולא בן מזה יימר למזה בן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה. אמר לו נתרציתם אני ואתם נשכים לפתחו של רבן גמליאל. אף על פי כן לא הורידו אותו מגדולתו אלא מינו אותו אב בית דין.